להחליט להיפרד
מאת פיליפ בסון
מצרפתית דורון דנסקי
הוצאת כנרת, זמורה-ביתן
2010
111 עמודים
סקירה:
פליפ בסון כותב יפה. הוא כתב מפי אישה שננטשה. גבר שיודע לכתוב מפי אישה, בקולה של אישה שנפגעה מגבר אחר, ראוי בעיני להערכה. הצליח לו, לפיליפ בסון. שמעתי את קולה.
להחליט להיפרד הוא סיפור על עוצמה, על הצלחה ולא רק על חולשה.
לואיז נפגעה מקלמן עד עמקי נשמתה. פגיעה עמוקה. הוא נטש אותה לטובת אחרת. הוא לא בחר בה. אין פגיעה קשה מזו לאישה. אישה אוהבת שאין אוהבים אותה, מרגישה דחויה ואם יש ברקע אישה אחרת, אז המכה הניחתת היא מכה קשה, כמעט אנושה. הדימוי העצמי נפגע.
קלמן החליט להיפרד מלואיז, והיא לעומת זאת עוד לא החליטה. היא יוצאת למסע כדי לא לחשוב עליו, לא לפגוש בו, לא "לראות" אותו. אישה אחרת "זכתה" בו. המחשבה על אישה אחרת, כמעט מוציאה אותה מדעתה.
היא מתרחקת, מתבודדת ומתבוננת פנימה. המסע שלה חוצה גבולות ומדינות, אך הוא גם מסע פנימה.
המסע מתחיל בקובה. היא בוחרת בקובה כי מעולם לא הייתה בה ואין להם זיכרונות משותפים.
היא לא נושאת אתה חפצים רבים. רק את קלמן, דפים וכלי כתיבה ומעט חפצים אישיים.
הכתיבה מזככת. מרפאה את נפשה הפצועה. היא כותבת לקלמן, הוא נוכח כל העת. בקובה, ניו יורק, ונציה, אחר כך כשהיא חוזרת הביתה לפריז ברכבת האוריינט אקספרס. המסע מרתק. המקומות מרתקים, האנשים מסקרנים. ואנו למדים להכיר את קלמן וחשוב מזה את לואיז. תהליך הריפוי שלה נפרש אל הקורא, לאורך מסלול מדהים ומקסים ביופיו. תוך כדי המסע אנו למדים על מקומות, אתרים ועובדות היסטוריות.
לואיז בוחרת בחיים ובעצמה. הכאב מוחצן ובכנות מרשימה היא מביטה על עצמה ועל קלמן בדרך מפוכחת ולעתים מעוררת חמלה. המילים מזככות, מרפאות, נשלחות אל נמען ללא בקשה לתגובה.
בתחילה לואיז שולחת את המכתבים בדבקות לקלמן, אחר כך היא מודה, המכתבים אינם עבור קלמן, הם עבורה. צורך אנוכי, בסיסי שלה וזה בעיני כל כך לגיטימי.
היכולת להודות בחולשה בכנות, היא בעיני עוצמה אמתית. ככה לואיז מגלה את כוחה. היא חושפת חולשה אנושית כל כך, זוקפת ראש, חוצה ארצות וגבולות ובאה אל עצמה, אל ארצה, נקייה וחפה מכל פוזה, או צורך להרשים. היא תהיה חזקה יותר מאי פעם. מכאן תבוא ההחלמה המלאה .
מאת פיליפ בסון
מצרפתית דורון דנסקי
הוצאת כנרת, זמורה-ביתן
2010
111 עמודים
סקירה:
פליפ בסון כותב יפה. הוא כתב מפי אישה שננטשה. גבר שיודע לכתוב מפי אישה, בקולה של אישה שנפגעה מגבר אחר, ראוי בעיני להערכה. הצליח לו, לפיליפ בסון. שמעתי את קולה.
להחליט להיפרד הוא סיפור על עוצמה, על הצלחה ולא רק על חולשה.
לואיז נפגעה מקלמן עד עמקי נשמתה. פגיעה עמוקה. הוא נטש אותה לטובת אחרת. הוא לא בחר בה. אין פגיעה קשה מזו לאישה. אישה אוהבת שאין אוהבים אותה, מרגישה דחויה ואם יש ברקע אישה אחרת, אז המכה הניחתת היא מכה קשה, כמעט אנושה. הדימוי העצמי נפגע.
קלמן החליט להיפרד מלואיז, והיא לעומת זאת עוד לא החליטה. היא יוצאת למסע כדי לא לחשוב עליו, לא לפגוש בו, לא "לראות" אותו. אישה אחרת "זכתה" בו. המחשבה על אישה אחרת, כמעט מוציאה אותה מדעתה.
היא מתרחקת, מתבודדת ומתבוננת פנימה. המסע שלה חוצה גבולות ומדינות, אך הוא גם מסע פנימה.
המסע מתחיל בקובה. היא בוחרת בקובה כי מעולם לא הייתה בה ואין להם זיכרונות משותפים.
היא לא נושאת אתה חפצים רבים. רק את קלמן, דפים וכלי כתיבה ומעט חפצים אישיים.
הכתיבה מזככת. מרפאה את נפשה הפצועה. היא כותבת לקלמן, הוא נוכח כל העת. בקובה, ניו יורק, ונציה, אחר כך כשהיא חוזרת הביתה לפריז ברכבת האוריינט אקספרס. המסע מרתק. המקומות מרתקים, האנשים מסקרנים. ואנו למדים להכיר את קלמן וחשוב מזה את לואיז. תהליך הריפוי שלה נפרש אל הקורא, לאורך מסלול מדהים ומקסים ביופיו. תוך כדי המסע אנו למדים על מקומות, אתרים ועובדות היסטוריות.
לואיז בוחרת בחיים ובעצמה. הכאב מוחצן ובכנות מרשימה היא מביטה על עצמה ועל קלמן בדרך מפוכחת ולעתים מעוררת חמלה. המילים מזככות, מרפאות, נשלחות אל נמען ללא בקשה לתגובה.
בתחילה לואיז שולחת את המכתבים בדבקות לקלמן, אחר כך היא מודה, המכתבים אינם עבור קלמן, הם עבורה. צורך אנוכי, בסיסי שלה וזה בעיני כל כך לגיטימי.
היכולת להודות בחולשה בכנות, היא בעיני עוצמה אמתית. ככה לואיז מגלה את כוחה. היא חושפת חולשה אנושית כל כך, זוקפת ראש, חוצה ארצות וגבולות ובאה אל עצמה, אל ארצה, נקייה וחפה מכל פוזה, או צורך להרשים. היא תהיה חזקה יותר מאי פעם. מכאן תבוא ההחלמה המ
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה